המציאות שלנו נוצרת בעצם ע"י מחשבותנו. אלו יוצרות, את מה שאנו מרגישים, ואת מה שאנו אומרים. העולם שלנו הוא בעצם, סך כל הפרשנות האישית שלנו, למה שאנו רואים, חושבים, מבינים ואומרים. אף אחד מלבדנו לא מחליט בשום נושא בעבורנו!!! החלטנו לכעוס, כי פרשנו את דבריו או מעשיו של האחר, לפי ראות עניינו. קבענו לעצמנו, שהוא רצה לפגוע בנו... שהוא רצה להעליב אתנו, ואנו נושאים בתוכנו את הפגיעה, שהוא כביכול פגע בנו. בפועל אנחנו החלטנו להיפגע. יכולנו בבחירה, לעבור על זה לסדר היום, או לחילופין, להחליט שהעיניין אינו ראוי שנעלב ממנו...
כשאנחנו מחליטים לסלוח, זה לא עושה את האחר צודק, או בסדר!? זה רק אומר שאנו" דנים אותו לכף זכות". אולי הוא אינו יודע להתנהג כראוי, אולי הוא בכלל לא התכוון, ואינו יודע שנפגענו? כדי להרגיש טוב יותר, כדאי שניידע אותו שנעלבנו, אך אנו סולחים. את ברור הדברים רצוי לעשות כמה שיותר קרוב לאירוע. גם עם הכתמנו בגד, רצוי להסיר את הכתם מיד. ככל שיעבור יותר זמן, יהיה קשה להסיר את הכתם... כמובן שאת ההבהרה נעשה בנעימות, ולא בתוקפנות.
כשאנחנו שומרים טינה, יש לכך השלכות על כל תחומי חיינו. ביקורתיות ושיפוט של האחר, גורמים לנו לבעיות בתקשורת עם הסביבה, בזוגיות, ובפרנסה. שינוי שנעשה בנושא, יביאו לנו אושר, שלווה, מערכות יחסים נהדרות, ואפילו פרנסה טובה.
מידי פעם, אנו מוצאים זמן, לעשות סדר, בבית, או במשרד. מפנים מגרות וארונות מחפצים מיותרים, שאינם משרתים אותנו יותר. כך נכון לעשות עם מחשבותינו, ותחושותינו.לנקות את בית הנפש. עלינו לסלק מחשבות שליליות,וכעסים. להחליט שהגיע הזמן לסלוח!!! בעיקבות הסליחה, תרגישו התרוממות רוח, ושלווה. שקט פנימי, כאילו אבן ירדה מהלב... כשמונחת על שולחנכם ערמת ניירות שמחכה למיון ותיוק, וסוף סוף טיפלתם בה, אתם מרגישים הקלה והתרוממות רוח. כך תרגישו כשתעשו סדר בנשמה ובמחשבה. עם הזמן תלמדו איך לא לאסוף כעסים, איך לנטרל את המחשבות על כעס, מיד כשמזהים אותן.
כשאנו מאשימים אחרים על דברים שהתרחשו בחיינו, אנו בעצם מאבדים את הכוח לשלוט בחיינו, ומעבירים אותו לאחרים. הצורה בה אנו תופשים את חיינו, הדימוי העצמי שלנו, נקבע על ידי העבר הרחוק שלנו. הורינו, משפחתנו, וחוויות ילדות. כשאנו מתבגרים דפוסי ההתנהגות שהשתרשו בנו, מכתיבים לנו את יחסנו לסביבה, לבני הזוג, ואפילו אנו, מעריכם את עצמנו, כמו שהעריכו אותנו!!!
קל יותר להגיד לעצמנו, "אני בסדר גמור, הוא צריך להשתנות!" בכך אני פותר את עצמי מלהתאמץ ולעשות עבודה.. דפוסי ההתנהגות הישנים שלי, הם לרוב אזור הנוחות שלי. כדי לשנותם, דרושה עבודה. זו לא תמיד נוחה לי!?
איך נילמד לסלוח? כשאנו מוכנים לשינוי, כבר עשינו את הצעד הראשון! גם אם בעבר חשבנו שלא נכון לסלוח. האם כתוב היכן שהוא, שאמונה אינה ניתנת לשינוי? שחייבים להאמין במשהו לנצח?
לפני הכל חשוב לדעת לסלוח לעצמנו!! אנחנו אנושיים, מותר לנו לטעות, ולא לדעת הכל. כך גם ביחסנו כלפי אחרים. נסו לראות בו, נכה מבחינה נפשית. האם נכעס על אדם נכה, כי לא עשה משהו כשורה, בגלל מוגבלותו ? בודאי שלא! ייתכן שהאחר אינו יודע להתנהג, כי הוא נכה ריגשית. האם נכון לכעוס עליו? או לחמול עליו ולסלוח?
אל נשכח את אלו שאולי אנחנו פגענו בהם. חשוב לבקש סליחה! שום תפילה ובקשת סליחה מהבורא, לא מכפרת על עוול, שעשינו לאחר. רק בקשת סליחה מהאדם עצמו! ויפה שעה אחת קודם... זו לא בושה לבקש סליחה, זו גדלות רוח...!
בהצלחה!
סליחה מעצימה את האור שבלב
כמה נכון,מזדהה עם כל הלב.זה לא לעינין לסחוב כעסים לאורך זמן.
אני סולחת לכלם אז למה הם לא סולחים לי?אני ממש חושבת שחשוב לסלוח אחד לשני.הצעה אמצו בחום.
זה שאינו סולח מזיק רק לעצמו,לא למשהו אחר.
וואלה, שננסה? נראה אם עובד?
הוסף רשומת תגובה